הספדים לאורי

היי דליה כמה מילים שכתבתי מהבטן על אורי.

זה מאיר פוקס חבר של אורי מאריאל.

שנון- בקרוואנים באריאל אורי תמיד היה החבר השנון שבכל סיטואציה מוצא את הדבר המצחיק. בכל תמונה תמיד מצא את הנקודה. תמיד צחק בלי לפגוע ובלי להעליב. פעם אחת לפני שכתב איזה תגובה שאל אותי אם זה בסדר ובדק שלא מעליב.

נדיבות- בארוחות שבת שהיינו עושים ביחד תמיד היה לוקח את הדבר שאפחד לא רוצה לקחת. תמיד לפנק. פעם אחת שהתלבטנו אם לעשות לילה בים והיה לי מבחן באנגלית, אמר לי מה הבעיה לך שם ברכב שלי עם מזגן ותעשה שם. וכך היה. אם צריך להקפיץ מישו עם הרכב הוא תמיד יהיה זה שהתנדב ראשון.

שיח – תמיד היה כיף לדבר איתו שיחות לעומק. היה לו את כל הסבלנות לשמוע מה מפריע לך ולמה זה מפריע. להגיד את דעתו בלי להתבייש ולהגיד זאת בנועם

חברים – כולם בלוויה דיברו על זה שהיה לו את הסשן המיוחד שלו בחתונות. אורי היה מוקף בכל כך הרבה חברים וכל חודש הייתי מסתלבט עליו כמה חתונות יש לו החודש. כל החתונות הוא תמיד בא לשמח ולתת הכל.

אורי אהב את החיים ואת כל הסובבים אותו . בטוח שהוא מסתלבט עלינו שם מלמעלה.

מתגעגע המון המון ❤️

פוקסי

שמי שרון. לא הגעתי לשבעה אבל בכל אופן רציתי לספר לכם סיפור קטן על האור של אורי.

הכרנו לראשונה באחד המפגשים של דרך, אצל נועם בכור. אולי שנתיים אחכ עברתי ללוד ונפגשנו שוב. הוא היה בא אלינו הרבה לדירה כי היה חבר טוב של השותפה שלי.

לפני שנה ומשהו חזרתי משבת בדרום עם טרמפ שעצר לי מאוחר בלילה בצומת בן שמן. שנים שלא תפסתי טרמפים אבל לא היתה ברירה וכך יצא שעמדתי לבד בצומת קרוב לחצי שעה. עד שאורי עצר לי טרמפ. איך שמחתי שמישהו מוכר עצר לי וגם ידעתי שכמובן הוא יוריד אותי בדירה. כשעליתי לאוטו הוא סיפר לי שזיהה אותי בחטף אבל לא הספיק לעצור. אז הוא המשיך ליסוע עד לצומת הבאה , עשה פרסה, נסע לצומת בן שמן, עשה שוב פרסה רק כדי לעצור לי ולאסוף אותי. הזכרון הזה עלה לי כמה פעמים מאז, גם לפני שהוא נפל. יכול להיות שהוא בכלל שכח מזה מאז, כי לפעמים אנחנו אפילו לא יודעים מה מעשה "קטן" בשבילנו עושה למישהו אחר.

מהשמים תנוחמו.

שנזכה לגאולה בקרוב מאוד.

שרון גנץ

הכרתי את אורי לפני כמה שנים בפסח במרחב עם, לפני שלוש שנים שותפות שלי עברו ללוד ובאחת השבתות שהתארחתי אצלן אורי אכל איתנו. הוא הביא לארוחה עוגיות שוקולד שהכין וכששמע שאני צליאקית ממש התבאס שלא ידע ולא הכין לי עוגיות ללא גלוטן.

מבחינתי זה ממש לא מובן מאליו במיוחד שלא היינו בקשר יום יומי וממש ריגש אותי שהוא חשב עליי. רוב האנשים שאני אוכלת איתם אפילו לא חושבים על העניין ועצם ההתייחסות שלו ממש נתנה לי תחושה טובה 🩷

נעמה פרקש

אני כל הזמן אמרתי על אורי עוד הרבה לפני שמה שקרה שאם הקב"ה התכוון לאיזושהי דמות בחיים והוא התכוון, בוא נגיד, מה כוונת המשורר? אז זה אורי. לדעתי זה לגמרי כוונת המשורר של הקב"ה מכל ההיבטים ובשיא הצניעות שכל כך הרבה מה לומר עליו, אבל ממש מרגיש לי כאילו שזו דוגמא ליהודי שהקב"ה מסתכל ואומר "חבר'ה, לזה התכוונתי".

הדבר השני זה שלעולם אני לא אשכח לו את החסד שהוא עשה לי ולבראל מאיר. כשהינו בהודו, הינו פעם חולים ומרוסקים במיטה, לא יכולנו לזוז ואורי דאג לי לתפילין. הוא דאג שהתפילין יהיו אצלי בחדר לפני השקיעה כדי שאני אספיק להניח תפילין. הוא היחידי מכולם שבא לחדר. הוא הביא לנו אוכל, הביא את התפילין, דאג לנו וכבר מאז הלב שלי נקשר בנפשו. ..הלב מרוסק, ממש מרוסק.

יקיר אסרף

ערב טוב,

הערב זה חג הגאולה,

י"ט כסליו . מתנגדי החסידות נסתה לכבות אור של החסידות כאשר גרמו למעצר של אדמו"ר הזקן, אך חוגגים היום את נס שחרורו …

אם כבר מדברים על אור, רציתי להגיד רק כמה מילים על בנינו אורי הי"ד שנפל בערב יום כיפור..בצורת התנהלותו, אורי חי את חיים שלו כ"חסיד חב"דניק", וכשמו ,הפיץ אור של שמחה ואהבה לכולם.

..היה לאורי היכולת להנות ולצמוח מהדברים הקטנים והיומיומיים. התחבר לכל יהודי וחיפש את העומק בחיים ובחיבור עם אנשים והקב"ה. הפתגם שלו היה:"לחיי השמחות הקטנות וגדולות"

…שצריכים לשמוח גם בדברים הקטנים שקוראים לנו יום יום…. היה לאורי חשוב לייצר שמחות קטנות.

אני מייחל לכולנו בחג החנוכה המתקרבת, חג שבו נולד גם אורי, שלמרות האסונות שחווינו במישור הלאומי והפרטי, שנמצא הדרך להיות גם שמחים וכך נביא את הגאולה במהרה בימנו בקרוב ,אמן. חג שמח

אבי בורנשטיין

שולח עכשיו במקום ביום שישי, בגלל התאריך ל' כסלו. יום הולדתו של אורי הי"ד. בתמונה, אורי בג'באליה מחזיק נר יומולדת על 'עוגה' מאולתרת.

אורי משה. כמה שהשם שלו אפיין אותו. ממש יצק בתוכו את התוכן ועיצב את האישיות.

את השם 'אורי' קבל מאחר ונולד בשבת חנוכה, ומהיכרותי איתו זה לא דבר מקרי. נשמה שיורדת לעולם בתוך חג החנוכה, היא נשמה של אור. נשמה שלא יכולה שלא להאיר את סביבתה.

חז"ל תקנו לנו להדליק את נרות החנוכה בפתח הפתוח לרשות הרבים, להדגיש את המשימה שלנו – לקחת את האור והבשורה שיש לנו ולפרסם אותה בכל העולם. הנר משול לחיים, לנשמה, כל עוד הנר דולק אפשר לתקן. אורי לא שמר את בשורת החיים שלו לעצמו, כמו נר החנוכה עמד בשער בת רבים, הקרין לכולם את הבשורה – 'לחיי שמחות קטנות וגדולות'.

אורי היה בבחינת מוסיף והולך. כל יום בא עם רעיון שפצור חדש, רעיון שישדרג את היכולות המבצעיות שלו ושל הסובבים אותו. הוא לא רק חשב על הרעיון, הוא גם היה זה שמגייס לטובתו מימון מאנשים צדיקים, ודואג לקנות ולהביא. הכל במהירות הבזק, ובשקט, בלי צלצולים ופעמונים.

אורי משה, כמו משה רבינו ניחן בחוש צדק מפותח. חוש הצדק היה תכונה בולטת מאוד אצל אורי משה. בכל סיטואציה שראה או היה חלק ממנה הוא דרש שיהיה צדק. אם היה מדובר על חלוקת תרומות (שכמובן הוא ארגן), או חלוקת משימות או סתם משחק חברתי. לאורי משה היה חשוב לראות (גם כשזה לא נגע לו באופן אישי) שהעולם מתנהל בצדק, שכל אחד מקבל כפי הראוי לו.

אני זוכר, באחת התרומות שהוא ארגן הוא הביא (ע"י השותף שלו לדבר המצווה – אבא שלו) מאווררים נטענים לנגמשים. הוא החליט שצריך לחלק את התרומה לכלל הפלוגה, כי זו תרומה שבאמת נדרשת לכל נגמ"ש והיא תשפר את הרמה המבצעית שלנו. למרות שלמחלקה שלנו יהיו פחות מאווררים – הדבר הנכון לעשות הוא לחלק בשווה, וכך עשה.

חוש הצדק פעל גם כאשר המשמעות הייתה יכולה להיות בעלת מחיר כבד יותר מלאבד מאוורר. כשמשה רבינו רואה איש מצרי מכה איש עברי – הוא לא מהסס ולמרות הסכנה שבדבר, הוא מכה את המצרי וכמעט משלם על כך בחייו.

אורי משה שראה איש עזתי מכה באחיו לא יכול היה לעמוד מנגד. למרות הסיכון שבדבר הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שיש מישהו מאחיו מוכה. למרות המחיר הכבד שהוא עלול לשלם – הוא נכנס להכות את העזתי. כך בסבב הראשון ושוב פעם בסבב האחרון. צדק לא עושים רק כשנח, צדק זה דרך חיים.

נשמה של חנוכה, היא לא רק נשמה של אור וחיוכים. נשמה של חנוכה יונקת כוחות גם מגבורתם של החשמונאים. אורי היה גיבור, גם פיזית וגם נפשית. יצא לי לרוץ אתו לא פעם, וראיתי את ההשקעה והמאמץ למרות שקשה, הוא לא וויתר. אורי היה גיבור מנטלית, היו לי אתו שיחות עומק רבות וזכיתי ללמוד ממנו שלקבל ביקורת זה דבר בונה, שלא צריך לפחד מזה, תהיה גיבור – תקבל.

השבוע, חל יום ההולדת של אורי. את יום ההולדת הקודם זכיתי לחגוג אתו בתוך עזה, ג'באליה. זכיתי ואור החיים שלו האיר עלי לתקופה ממושכת בשנה שעברה, וגם עכשיו, ביום ההולדת הנוכחי הוא עדיין איתי. האור שלו עדיין מאיר לפני ובתוכי, נר כזה שלא נגמר, כמו נס פך השמן בימי החשמונאים.

מתגעגע אליך,

אורי אידלס

שלום דליה, זו רעות עמרם

הכרתי את אורי באוניברסיטת אריאל

אני בטוחה שאת יודעת, אבל חשוב לי שתדעי שאין אחד שהכיר את אורי ולא ידע כמה הוא המשמח הראשי בחתונות. הוא כל כך אהב לרקוד את הריקוד המיוחד שלו לכבוד החתן והכלה שזו באמת היתה מסורת, אין חתונה בלי. ראו כמה הוא עשה את זה משמחה ומרצון לתת מעצמו.

זכיתי שגם בחתונה שלי הוא בא ושימח אותנו. הסתכלתי אתמול על התמונות והיה לי ברור שאראה אותו רוקד לכבודנו, וכך היה.

המשמח חתן וכלה זוכה בשכרו לחמשה קולות, שהיו במעמד הר סיני.

יש לכם זכות שבין התכונות הטובות שהיו לו, התכונה הזו היתה בולטת לכולם.

תמיד היה אדיב, ומדבר בנועם, איש שיחה ופשוט בן אדם טוב באמת.

רציתי מאוד לבוא ולהגיד לך פנים מול פנים אבל לא יכולתי, מצטערת.

כואבים אתכם, ועדיין לא מעכלים.

תנוחמו משמיים

אורי היה אור גדול בתקופה שלמדתי באריאל. למדתי ממנו כ"כ הרבה

מה זאת רגישות לזולת , שמחה כזאת פשוטה מהדברים הקטנים והיומיים.

הוא היה בן זוג שלי אבל הוא היה חבר גם ממש טוב .

אם מישהו צריך עזרה ישר קפץ לעשות , אם הייתי צריכה משהו אורי ישר שאל איך הוא יכול לעזור לי.

היינו שנה ושלוש ביחד שבהם אהבנו לטייל , לנסוע לבלות , לדבר עמוק וגלוי על הכל

לאורי היה קסם ואור מיוחד שלו.

אמנם נפרדנו כבר לפני ארבע שנים אבל עדיין הוא תמיד היה בלב שלי ורציתי שיהיה לו רק טוב.

וכ״כ שמחתי שהוא בזוגיות וטוב לו.

רציתי שהוא יתחתן ויקים משפחה

אני ככ מצטערת בשבילכם שזה לא קרה.

אורי הוא נשמה גדולה.

אני אמשיך להפיץ את אורו בעולם ונמשיך להתגעגע אליו מפה .

שולחת חיבוק חם ועוטף.

שנרגיש את הקב״ה בדרך הקשה והכואבת הזאת

אתם משפחה יקרה ואהובה

שיהיה לכם לנו ולכל עמי בשורות טובות ישועות ונחמות ❤️

טלאור סופר

למה חוגגים את חג הסוכות?

התשובה הפשוטה היא שכתוב בתורה (ויקרא כג) ״בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים״

לפי זה, למה לא חוגגים את סוכות בפסח??

אחת התשובות היא שבפסח מזג האוויר הכי נעים ואם היינו חוגגים את סוכות באביב היה ניתן לחשוב שאנחנו לא מקיימים את מצוות הישיבה בסוכה בשביל הקב״ה אלא סתם כי זה נעים ולכן יש דווקא עניין לעשות את המצווה בתקופה שזה פחות נוח ועלול לרדת גשם וקצת קר

יש משהו שתפס אותי בזה – לעשות משהו דווקא כי זה מאתגר יותר.

לכל אחד יש את המרחב שבו הוא נמצא היום ויש את מעגל הצמיחה שהוא צריך להתאמץ כדי להגשים את עצמו בעולם, המעגל שמעבר לו זה כבר מעגל ההתרסקות אז אמנם צריך להיזהר שלא להגיע למעגל ההתרסקות ולשאוף ליותר מדי אבל כן לשאוף במידה כזו שתגיע למעגל הצמיחה.

בחמישי האחרון, נפל חברנו אורי האהוב. כשטיילנו יחד בקירגיסטן בטרק של 3 ימים אני והוא תמיד היינו המאספים. אורי אמנם לא היה האתלט הכי גדול אבל הוא נענה לאתגר ובשונה ממני שבעיקר התלוננתידססס אורי לקח את הדברים בהומור ונהנה מהאתגר שבעלייה הקשה. גם כשנקרא למילואים לעוד סבב אורי ויתר על הנוחות בבית, עזב הכל והתייצב לשירות בתוך עזה ושם לצערנו גם הקריב את חייו למען בטחון המדינה.

חזל אמרו ש4 המינים משקפים את את האוכלוסיות בעם ישראל:

– אתרוג- טעם וריח, גם לימוד תורה וגם מעשים

– ⁠לולב– רק טעם (תמרים), רק לימוד תורה

– ⁠הדס – רק ריח, רק מעשים

– ⁠ערבה– לא זה ולא זה

אני חושב שאני אישית יותר דומה ללולב, בעיקר מתחבר לרוח ולתורה אך פחות מדי מעשי ביום יום.

חושב שכל אחד מאיתנו יכול היום, בתקופה הזאת שעם ישראל נמצא בה, לעשות חשבון נפש- איך אוכל להיות דומה יותר לאתרוג? כלומר, לאתגר את עצמנו, לצאת מאזור הנוחות ולנסות להשתפר למרות שזה לא קל. בין אם זה דרך לימוד תורה או מעשים טובים או בכל דרך אחרת

מקווה שעם ישראל יתבשר בשורות טובות ושנזכה ללכת בדרכו של אורי, לדחוף את עצמנו לצאת מאזור הנוחות גם כשזה לא קל ואפילו להצליח להנות מהתהליך והדרך.

חג שמח ❤️

הראל פשיטיצקי

יום ההולדת שלנו לא יחזור להיות כמו שהיה. הוא יקבל גוון אחר, שמחה עם זיכרון.
בחמשת השנים האחרונות, הייתה לנו מסורת לחגוג יחד את הכניסה של יום ההולדת,
שלנו עם ספירת ה־10..9..8 המסורתית ואחריה 'לחיים' עם איחולים הדדיים. הרי בסוף לא כל
יום מוצאים שותף לדרך שחולק איתך אותו תאריך לידה.
אתה תמיד הצטיינת בטקסים הקטנים וידעת לחגוג את השמחות הקטנות והגדולות. אני זוכר
כשלפני שנתיים כשהייתי בסםק אן אספיק להגיע לספירה המסורתית, אתה כבר חיכית עם שתי כוסות מוכנות וקיבלת אותי מזיע ומתנשף מריצה כדי להספיק על הדקה.
אז איך באמת שרים מעכשיו ביום הולדת?

אורי אחי היקר
הייתה לי הזכות להיות חבר ושותף שלך, אנחנו נמשיך לחגוג את יום ההולדת שלנו ונרים
לחיים יחד כל שנה.

אוהב ומתגעגע
נתנאל שחר

אני זוכר ששהלכנו לטייל ביום הבחירות לרשויות המקומיות,
נסענו ליער צרעה לחפש מקום לראות את השקיעה.
אורי כמובן הוציא רכב כהרגלו, והיה יום קסום ואני זוכר משם שני דברים בעיקר:

עלינו לאיזה מצפה והיה שיח פתוח וכיפי כמו שאורי יודע לנהל והוא בדיוק התחיל לצאת עם אביגיל והוא סיפר לנו איך זה התחיל ואני ממש הצפעמתי מהסיפור – הוא סיםפר שהוא הכיר אותה באיזה בליינד דייט בזום, ובאותו זום הוא ראה את אביגיל, וסיפר שהוא כבר התחיל איתה בעבר, וזה לא כ"כ הלך אז. והוא בכל זאת שאל אותה – "מה את אומרת שאולי ננסה שוב?", ובעייני זה כל כך חמוד
גם שהוא שם את האגו בצד של הכל וגם נושא השידוכים
היה אצלו משימה שהוא לקח אותה מאוד ברצינות.
עצם ההשתתפות שלו בכל מסגרת שיכלה לקדם אותו העידה עד כמה הוא רצה והיה מוכן
לקשר רציני.ובאמת במסגרות האלה הוא הכיר את אביגיל שהיה לו קשר מאוד עמוק איתה.
זה נקודה שאני ממש מעריך את אורי בה ולומד ממנה המון! תודה אחי!
נקודה שנייה היא שנתקענו עם האוטו של אורי בבוץ בדרך חזור ואירי המקום להלחץ – דבר שמאוד הגיוני שיקרה כשזה הרכב שלך, ובמקום להאשים מישהו אחר (נגיד אותי ששכנע אותו לעלות למצפה), הוא פשוט ניהל את החילוץ בחיטוךף בסבלנות, בצילום ותיעוד כמו שהוא אהב מאוד ועד שיצאנו משם קצת מלוכלכים בבוץ, אבל שמחים מביצוע המשימה בהצלחה והכל באווירה טובה כמו שרק אורי ידע
אוהב ומתגעגע

יותם גווילי

לכתוב עליך בלשון עבר זה הפרדוקס הכי גדול שאפשר להעלות על הדעת.

האדם שהיה הכי חי,
שידע לנצל כל רגע,
שהיה ער לכל שינוי שחל בקרב האנשים סביבו, הקשיב בקשב רב, נתן עצות זהב, והרים
את מצב הרוח.
האדם שהצליח באינטליגנציה רגשית נדירה לא לפגוע באף אדם, והרים את
להיות הכי חד ושנון.
שקיים בהידור את דברי חז"ל-"משמח [חתן וכלה] מה שכרו… כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים" (ברכות ו:)

ואולי זו צוואתך
לחיות, לחוות, להרגיש, לנצל את הזמן, לאחוז בכוח ברגעים הקטנים והגדולים של החיים.

השארת אחריך שובל של אור, שבוהק ומנצץ לכל עבר.
מרגיש בר מזל שזכיתי להיות חבר טוב שלך
מתגעגע.

אביב בן איון

באחד מהערבי קהילה שאורי העביר הוא הביא את הקטע הזה של יהודה גזבר:
"פעם כשעוד הייתי לבדי היה לי חוק , פעם ביום מחוץ לבית פעם בשבוע מחוץ לעיר פעם בחודש במקום אחר פעם בשנה מחוץ לארץ"
אוריקי לא רצה להישאב לגרה אפרורית ומשעממת, הוא התעסק בזה והתעקש למלא את הזמן שלו בדברים מגוונים שעושים לו שמח. אני זוכרת שזה הלך איתי הרבה אח"F , השגרה שואבת אותנו ולפעמים צריך ממש להחיחם בה כדי לא לשקוע,ף אני חושבת שבתקופה כמו שלנו זה אפילו קשה יותר… אבל גם עכשיו ודווקא עכשיו – אסור לתת לאינרציה לנצח וצריך תמיד לשים לב שאנחנו נמצאים בתנועה, במקום שיש בו אוויר ובחירה. לא להתרגל, לא לטוב, לא לרע, לעשות את הזמן שלנו משמעותי.

עינב ב.

פעם כשעוד הייתי לבדי היה לי חוק

שיחות עומק, אהבה, ורוח של חילוץ

אורי, חבר יקר.

איך שרים ביום הולדת כשאתה עוד לא פה?

דבר תורה לעילוי נשמתו של אורי משה בורנשטיין ז״ל

האור המיוחד של אורי: לעולם בלב

איש של שמחה וחסד, בכל מעמד

נר תמיד של חסד, גבורה וצדק

הערב זה חג הגאולה

כמה מילים שכתבתי מהבטן על אורי.

לעולם לא אשכח: אורי והחסד בהודו

חייבת לשתף במשהו קטן שנזכרתי בו השבוע

שלום להורים של אורי הי"ד