שולח עכשיו במקום ביום שישי, בגלל התאריך ל' כסלו. יום הולדתו של אורי הי"ד. בתמונה, אורי בג'באליה מחזיק נר יומולדת על 'עוגה' מאולתרת.
אורי משה. כמה שהשם שלו אפיין אותו. ממש יצק בתוכו את התוכן ועיצב את האישיות.
את השם 'אורי' קבל מאחר ונולד בשבת חנוכה, ומהיכרותי איתו זה לא דבר מקרי. נשמה שיורדת לעולם בתוך חג החנוכה, היא נשמה של אור. נשמה שלא יכולה שלא להאיר את סביבתה.
חז"ל תקנו לנו להדליק את נרות החנוכה בפתח הפתוח לרשות הרבים, להדגיש את המשימה שלנו – לקחת את האור והבשורה שיש לנו ולפרסם אותה בכל העולם. הנר משול לחיים, לנשמה, כל עוד הנר דולק אפשר לתקן. אורי לא שמר את בשורת החיים שלו לעצמו, כמו נר החנוכה עמד בשער בת רבים, הקרין לכולם את הבשורה – 'לחיי שמחות קטנות וגדולות'.
אורי היה בבחינת מוסיף והולך. כל יום בא עם רעיון שפצור חדש, רעיון שישדרג את היכולות המבצעיות שלו ושל הסובבים אותו. הוא לא רק חשב על הרעיון, הוא גם היה זה שמגייס לטובתו מימון מאנשים צדיקים, ודואג לקנות ולהביא. הכל במהירות הבזק, ובשקט, בלי צלצולים ופעמונים.
אורי משה, כמו משה רבינו ניחן בחוש צדק מפותח. חוש הצדק היה תכונה בולטת מאוד אצל אורי משה. בכל סיטואציה שראה או היה חלק ממנה הוא דרש שיהיה צדק. אם היה מדובר על חלוקת תרומות (שכמובן הוא ארגן), או חלוקת משימות או סתם משחק חברתי. לאורי משה היה חשוב לראות (גם כשזה לא נגע לו באופן אישי) שהעולם מתנהל בצדק, שכל אחד מקבל כפי הראוי לו.
אני זוכר, באחת התרומות שהוא ארגן הוא הביא (ע"י השותף שלו לדבר המצווה – אבא שלו) מאווררים נטענים לנגמשים. הוא החליט שצריך לחלק את התרומה לכלל הפלוגה, כי זו תרומה שבאמת נדרשת לכל נגמ"ש והיא תשפר את הרמה המבצעית שלנו. למרות שלמחלקה שלנו יהיו פחות מאווררים – הדבר הנכון לעשות הוא לחלק בשווה, וכך עשה.
חוש הצדק פעל גם כאשר המשמעות הייתה יכולה להיות בעלת מחיר כבד יותר מלאבד מאוורר. כשמשה רבינו רואה איש מצרי מכה איש עברי – הוא לא מהסס ולמרות הסכנה שבדבר, הוא מכה את המצרי וכמעט משלם על כך בחייו.
אורי משה שראה איש עזתי מכה באחיו לא יכול היה לעמוד מנגד. למרות הסיכון שבדבר הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שיש מישהו מאחיו מוכה. למרות המחיר הכבד שהוא עלול לשלם – הוא נכנס להכות את העזתי. כך בסבב הראשון ושוב פעם בסבב האחרון. צדק לא עושים רק כשנח, צדק זה דרך חיים.
נשמה של חנוכה, היא לא רק נשמה של אור וחיוכים. נשמה של חנוכה יונקת כוחות גם מגבורתם של החשמונאים. אורי היה גיבור, גם פיזית וגם נפשית. יצא לי לרוץ אתו לא פעם, וראיתי את ההשקעה והמאמץ למרות שקשה, הוא לא וויתר. אורי היה גיבור מנטלית, היו לי אתו שיחות עומק רבות וזכיתי ללמוד ממנו שלקבל ביקורת זה דבר בונה, שלא צריך לפחד מזה, תהיה גיבור – תקבל.
השבוע, חל יום ההולדת של אורי. את יום ההולדת הקודם זכיתי לחגוג אתו בתוך עזה, ג'באליה. זכיתי ואור החיים שלו האיר עלי לתקופה ממושכת בשנה שעברה, וגם עכשיו, ביום ההולדת הנוכחי הוא עדיין איתי. האור שלו עדיין מאיר לפני ובתוכי, נר כזה שלא נגמר, כמו נס פך השמן בימי החשמונאים.
מתגעגע אליך,
אורי אידלס
HE
EN
