אורי, חבר יקר.

לכתוב עליך בלשון עבר זה הפרדוקס הכי גדול שאפשר להעלות על הדעת.

האדם שהיה הכי חי,
שידע לנצל כל רגע,
שהיה ער לכל שינוי שחל בקרב האנשים סביבו, הקשיב בקשב רב, נתן עצות זהב, והרים
את מצב הרוח.
האדם שהצליח באינטליגנציה רגשית נדירה לא לפגוע באף אדם, והרים את
להיות הכי חד ושנון.
שקיים בהידור את דברי חז"ל-"משמח [חתן וכלה] מה שכרו… כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים" (ברכות ו:)

ואולי זו צוואתך
לחיות, לחוות, להרגיש, לנצל את הזמן, לאחוז בכוח ברגעים הקטנים והגדולים של החיים.

השארת אחריך שובל של אור, שבוהק ומנצץ לכל עבר.
מרגיש בר מזל שזכיתי להיות חבר טוב שלך
מתגעגע.

אביב בן איון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *